Warning: fopen(/home/kolisot3/public_html/michaelgurevitch.co.il/wp-content/uploads/wp-file-manager-pro/fm_backup/.htaccess): failed to open stream: No such file or directory in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 60

Warning: fwrite() expects parameter 1 to be resource, boolean given in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 62

Warning: fclose() expects parameter 1 to be resource, boolean given in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 63

Warning: fopen(/home/kolisot3/public_html/michaelgurevitch.co.il/wp-content/uploads/wp-file-manager-pro/fm_backup/index.html): failed to open stream: No such file or directory in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 67

Warning: fclose() expects parameter 1 to be resource, boolean given in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 68

Warning: chmod(): No such file or directory in /home/customer/www/michaelgurevitch.co.il/public_html/wp-content/plugins/wp-file-manager/file_folder_manager.php on line 69
אהובת הדרקון – טקסט המחזה – Page 20 – מיכאל גורביץ'
מחזאי ובמאי

 

 

 

 

 

 

תמונה 19

(ויצמן מתיישב במיטה, נראה שהוא מעט הלום מהשתייה הרבה. בידו בקבוק הוודקה הריק)

ויצמן: (בחיוך נבוך) נרדמתי. זה הוודקה. אני לא כל כך רגיל לשתות. קפה היה עוזר.

האהובה: (החוצה) קרבר מותק, שחור בלי סוכר.

ויצמן: (מביט שמאלה וימינה) קורה לך שאת מתעוררת משינה עמוקה ולא זוכרת איפה את? לפעמים נדמה לי שאני בדירה קודמת, אפילו בחדר הילדות שלי… לוקח זמן להסתגל.

(שהייה)

איפה השחקנים האחרים?

האהובה: מתכוננים לתמונה האחרונה.

ויצמן: כבר? (מביט בשעון. בעל 2 נכנס בידו ספל קפה. אליו)

אה, הנה אתה, בדיוק שאלתי לאן נעלמת.

בעל 2: (מגיש לויצמן את הקפה. לאהובה) עוד הרבה זמן תתעכבי?

האהובה: תן לנו עוד רגע.

בעל 2: את תולה בו תקוות סרק. הוא התעורר. אנשים כאלה כשהם ישנים, אפשר עוד לצפות מהם למשהו. כשהם מתעוררים הם מתחילים להתעניין בבורסה.

ויצמן: אתה מדבר עלי?

בעל 2: תזדרזי בבקשה.

(בעל 2 יוצא)

ויצמן: (ויצמן מרים את כתפיו כאומר: “לא מבין”. מנסה לשתות מהקפה) מה זה? הקפה עשוי מזהב!

האהובה: הכל כאן מזהב.

ויצמן: אני מוכרח להגיד לך בכנות, שמההצגה הזאת, בינתיים, אני לא מבין כלום.

האהובה: נסה לשמוע את המנגינה.

ויצמן: איזו מנגינה?

האהובה: אפשר לשמוע רעש ואפשר לשמוע צלילים.

ויצמן: זה נכון.

האהובה: הצלילים בהדרגה מתלכדים למנגינה.

ויצמן: גם את זה הבנתי.

האהובה: קשה להסביר יותר.

הבעל: (נכנס. מביט בויצמן) איזה בזבוז זמן. (לוקח את ספל הקפה מויצמן. לאהובה) הסירה מחכה.

האהובה: עוד רגע.

(הבעל יוצא)

ויצמן: סירה? את מפליגה לחופשה?

האהובה: (צוחקת בעצב) אתה באמת לא מבין כלום, מה?

ויצמן: מה?

האהובה: לא נתראה שוב.

(שהייה)

מוזר לי שאנשים יכולים להפרד כל כך בקלות.

ויצמן: אני לא מבין. חבל שאתם לא כותבים את תקציר העלילה בתכניה. נסיעה… פרידה… המילים מעוררות עצב, אבל…

האהובה: אבל הלב שלך לא מתרסק לרסיסים קטנים.

(שהייה קצרה)

אולי תעזור לי עם המזוודה?

(הוא קם מן המיטה, מתנדנד, וכמעט נופל)

ויצמן: הו הא, הוודקה עוד משייטת לי בדם.

(הוא נגש למזוודה, מרים אותה)

היא מאד קלה.

האהובה: (בעצב) כן, היא מאד קלה.

ויצמן: מה את לוקחת?

(שהייה קלה)

האהובה: שמלה.

ויצמן: שמלה?!

האהובה: רוצה לראות?

ויצמן: רק שמלה?

האהובה: תפתח.

(הוא מניח את המזוודה על המיטה, ופותח אותה, נדהם. הוא מוציא ממנה את השמלה של אורה ויצמן)

האהובה: יפה בעיניך?

ויצמן: אני מכיר מישהי, שהייתה לה שמלה כזאת.

האהובה: מי זאת?

ויצמן: לא חשוב.

האהובה: היית רוצה שאלבש אותה?

ויצמן: (נבוך) לא לא. אין צורך. (מחזיר את השמלה למזוודה)

האהובה: (האהובה לוקחת את השמלה מן המזוודה) למה לא? הייתי רוצה שתראה אותי בשמלה הזו. הייתי רוצה שתגיד לי אם היא מתאימה לי. הייתי רוצה שתגיד לי שאני יפה, גם כשאני לובשת את השמלה הזו.

ויצמן: בבקשה.

האהובה: רק רגע.

(יוצאת אל מעבר למראה. הוא ממתין לה)

(מבחוץ) עוד רגע.

ויצמן: יש לי סבלנות.

האהובה: (מבחוץ) זהו.

(מאחורי המראה יוצאת אורה ויצמן. ויצמן נדהם)

אורה ויצמן: יפה בעיניך?

(שהייה)

אתה לא אומר כלום?

(שהייה)

היא לא מוצאת חן בעיניך.

(שהייה)

אני אחליף חזרה.

(פונה לצאת. עוצרת, רואה את דמותה במראה, חוזרת ופונה לויצמן)

תציל אותי.

(יוצאת. ויצמן מתיישב לאט על המיטה. האהובה חוזרת כמקודם, בידה השמלה)

האהובה: אני מצטערת שהיא לא מוצאת חן בעיניך. אבל זאת השמלה שאני אלבש שם.

(היא מחזירה את השמלה למזוודה. סוגרת את המזוודה)

בעל 3: (מבחוץ) אורה, את באה? (נכנס)

האהובה: (לויצמן) הסכין אצלך ואתה לא זז!

ויצמן: איזו סכין?

בעל 3: (בגיחוך) סכין את אומרת לו? בשביל סכין צריך השראה. תחושה באצבעות. זה בן אדם שלובש כפפות נגד החיים. אנשים כאלה הולכים על מדרכות בשביל לשכוח את האדמה. הדם שלו צועק מהאדמה, והוא לא שומע. מבצעי קניות הוא שומע. חונק את החיים, מקפיא אותם, אורז אותם במנות קטנות, שיהיה לו נוח לשימוש. תחשבי בעצמך. בלי הבמה, מה היינו עושים עם הרטט של החיים? היינו חונקים אותו בפנים כמו שזה חונק את האהבה, נושם נשימות קטנות, נוגס נגיסות קטנות. בטח יש לו קוצב לב למקרה שיתרגש. אז ממנו את מצפה שיחשוב על המוות? (יוצא)

האהובה: הוא צודק. מוזר שאנשים יכולים להפרד כל כך בקלות, והלב שלהם לא מתרסק לרסיסים קטנים.

(יוצאת. ויצמן נותר לבדו על הבמה. בידו בקבוק הוודקה הריק)

Pages: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23