קווייאר ועדשים

מאת ג’וליו סקארניציי ורמו טאראבוזי

נוסח עברי: נסים אלוני

בימוי: מיכאל גורביץ

תפאורה ותלבושות: אדריאן ווקס

תאורה: מיכאל ליברמן

המשתתפים על פי סדר הופעתם –

ולריה,אשתו השניה של לאונידה: עדי לב

פיורלה, בתו של לאונידה: ויקי מורן

אנטוניו,שכן: שמעון כהן

אנג’לו,ילד, בן לוויה של אנטוניו: אורן הורדי/רם מכנס

ויטוריו, מוכר עיתונים ושליח לכל סוגי השליחויות: ראובן גולדווסר

מתילדה, אחותו של לאונידה: רבקה גור

לאונידה פאפאגאטו, ראש המשפחה: ששון גבאי

ולוטו, גנב בדימוס: מוסקו אלקלעי

סבא פפינו, סבא להשכרה: רפאל קלצ’קין

הרוזנת צ’יארלי, אשת-החברה: שושנה דואר

אילונה צ’יבור, אשת-החברה: אתל קוביסנקא

הבארון אלפונסו צ’יוצ’ייה, בעל אורוות סוסים, איש־החברה: צבי שטולפר

ניקולא צ’יבור, בנה של אילונה: אלון אבוטבול

ריימונדו צ’יבור,דודו של ניקולא, אחיה של אילונה: אברהם רונאי

רוברטו, בנו של לאונידה: משה ופניק

אלכסיס, משרת ונהג של משפחת צ’יבור: אליעזר אפלבוים

מקום ההתרחשות: נאפולי

הצגה ראשונה: 23 ביולי,1983 באולם רובינא

תזמון: כשעתיים וחצי כולל הפסקה בת 15 דקות.

סיפור העלילה

משפחת פאפאגאטו מתייחסת על משפחות־העוני המהוללות של נפולי ומתגוררת בקומה השנייה של בית מט־ליפול באחת משכונות המצוקה של העיר היפה הזאת. אב־המשפחה, לאונידה, מקיים את משפחתו כמיטב יכולתו, אם גם בדרך מיוחדת במינה. הוא מתחזה לאיש החברה־הגבוהה ומזמין את עצמו – כאורח לא־קרוא – לאירועים מפוארים כמו חתונות או הלוויות, שבהם הוא תוחב לתחתיות כיסיו – תוך שהוא משוחח על דברים העומדים ברומו של עולם – מכל טוב הבא ליד: עופות בגילי, פשטידות קווייאר, עוגות קוקוס, שקדים מצופים, בקבוקי־משקה ומעדנים מכל המינים. רעייתו ולריה – שמוצאה בפלרמו שבסיציליה – מסייעת לו למיין את השלל ולהעביר אותו לשכן, הוא אנטוניו, שאמנם מחזר אחריה על פי המסורת הנפוליטנית, אך גם מנסה למכור את הסחורה הגנובה לבעלי פונדקים ומסעדות מפוקפקים בנפולי. בנו, רוברטו, מייחל למהפיכה אשר תפרוץ ביום מן הימים ובינתיים מסייע גם הוא למשפחה בדרכים שונות, כמו למשל השתתפות במאראתון של ריקודים. בתו פיורלה מנסה למכור גלויות־דואר שהיא צובעת בצבעי חלומותיה, ורוד וכחול. האחת אשר מחזיקה במשרה במשפחה היא אחותו של לאונידה, מתילדה, החולמת כבר שלושים שנה לשחק בתיאטרון ובינתיים תפקידה הוא לנהל שם את השירותים.

באחד האירועים הנוצצים שאליהם נקלע לאונידה כשהוא מתחזה לקולונל רב־רושם, מבריק בו רעיון גאוני: להקים ועדה לשיקום משפחות־עוני. המשפחה הראשונה שתזכה לתמיכה ולשיקום היא כמובן משפחתו שלג הוא מזמין את הועדה לביתו, יוצר בבית אוירת־נכאים של עוני וניוון משפילים, ובכדי להאדיר רושם זה הוא אף שוכר לצורך תצוגה מידי הגנב־בדימוס ולוטו, את הסבא הסנילי פפינו. ואמנם הועדה מגיעה לביתו ומזדעזעת למראה עיניה, אך עתה מתרחשים דברים שלאונידה לא חזה מראש. ניקולא, בנה של חברת הועדה אילונה צייבור, גולה הונגריה בנפולי, הרג בשוגג את משרת המשפחה אלכסיס, והוא מתפרץ לבית פאפאגאטו בכדי לספר זאת לאמו ולחפש מקלט מפני המשטרה. לאמידה מציע את ביתו – בית פאפאגאטו – כמקום מקלט לנער המפוחד, אלא שרצח המשרת, מתגלה לנו, אינו אלא תחבולה של דודו, תמונת, אחיה של אילונה, המנסה להשתלט על הונו של ניקולא שבקרוב יהיה בוגר. רימונדו רוצה להציג את ניקולא כבלתי־שפוי. המשרת הנרצח אלכסיס יוצא מתוך תיבה שבה הובא לבית פאפאגאטו ועושה כמיטב יכולתו להוציא את ניקולא מדעתו, אלא שהנער הצעיר והרגיש קיבל מנה מופרזת של גלולות־שינה וכל המהומה המתחוללת סביבו אינה מצליחה לעורר אותו. ליל שימורים עובר על הדיירים והאורחים – השונים והמשונים – של בית פאפאגאטו, אך לבסוף יבוא הכל על פתרונו כאשר לאונידה יחשוף את מזימת רימונדו, אנטוניו יהפוך מיריב סמוי של לאונידה לשותף גלוי שלו, ואילו ולרמז וגם פיורלה, שתיהן תזכינה להצעות נישואים.